הפעם הראשונה בה שיחקנו Fruit case היתה בערב משחקים רגיל אצל רואי וזויה
כשאליעזר, שחקן ומפתח המשחק, לימד אותו סביב שולחן כשהוא משתמש בקלפים המקוריים אותם צייר בעצמו בטרם המשחק יצא להדפסה.
את המשחק אליעזר הוציא בעזרת מימון המונים וכבר אז הבנתי שהמשחק יתאים לילדי הגן.
חיכינו חיכינו ובסוף זה קרה, המשחק הגיע ולקחתי אותו לאחד משלושת הגנים בהם אני עובדת.
לקופסת המשחק מצורפות הוראות המציעות שלשה משחקים שונים שניתן לשחק עם הקלפים.
בחרתי להתחיל עם "השורה הארוכה ביותר" והגבלתי את כמות המשתתפים לארבעה ואת כמות הכרטיסים שחולקו ל 12 מכיוון שיותר מכך לא היה מקום על השולחן.
הילדים התלהבו ונהנו מאד
ביקשו לשחק שוב ושוב
עד כאן זו תגובה די שגרתית של הילדים למשחק חדש שהם אוהבים.
מה שהדהים אותי היה שתוך כדי שאני משחקת עם אחת הקבוצות ניגש אלי יותם ששיחק בקבוצה הקודמת, הוא אהב את המשחק עד כדי כך שבסיומו ניגש לשולחן הציור ושיחזר את דמויות המשחק.
"אני יכול להעתיק מהעטיפה את האננס?" הוא שאל
כמובן שהסכמתי וכשקופסת המשחקים עברה לסדנת היצירה כבר הצטרפו אל יותם חברים נוספים.
כי כך זה עם ילדים, אתה יכול להגיש להם חומרים ומשחקים, לפעמים הם יאהבוף לפעמים לא, ולרוב, אם נאפשר ולא נפריע, הם יעשו איתם דברים שלא ציפינו.
יפה מאוד :-)
השבמחק